חנן עמיר

הנחת יסוד #9 כל אדם בוחר באפשרות הטובה ביותר בהתאם למשאבים הזמינים לו באותו הרגע
חמלה - זה אחד הדברים ההכרחיים ביותר בחיינו. אנחנו כל הזמן שואפים להצליח, להתקדם, לשעוט קדימה ולהשיג את החלומות שלנו. לעיתים עולה בנו החלק הביקורתי, ששואל אותנו: למה? למה עשית את זה? למה בצורה הזאת? אבל החלק הביקורתי הזה לא באמת מתעניין בנו ועלול לגרום לפגיעה בעצמנו. לכן כדאי ומומלץ לפתוח חמלה עצמית וגם כלפי הסביבה שלנו.
אחרי שהוצאתי את זה החוצה, אספר לכם על החמלה העצמית של פאקו, כמה דקות השארנו את הילדים לבד בבית עם פאקו, כשאני אומר ילדים אני מתכוון גורילות במשקל ממוצע של 90 ק"ג וגובה של מעל 180, מרימי משקולות, נגני גיטרה, תופים ואורגן. חזרנו הביתה, גם הקניות חזרו קצת לפנינו, איך אני יודע אתם בטח שואלים? שקיות קרועות מפוזרות על הרצפה, פאקו לא אוהב אותם כל כך. אחת הגורילות השאירה את דלת השירותים פתוחה וזה עשה חשק לפאקו לסמן את הטריטוריה שלו בין האסלה לכיור. השובב נראה כאילו שהוא על כדורים ממריצים. 
אז פאקו בחר את ההתנהגות הטובה ביותר בהתאם למשאבים הזמינים לו באותו הרגע. רציתי להסביר את הנחת היסוד החשובה הזאת לאישתי היקרה, אבל נראה לי שלא היו לה כל כך הרבה משאבים זמינים באותו הרגע. 
אז אסביר לכם. בפנטזיה שלנו אנחנו מושלמים ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות ומה טוב בשבילנו, אך בפועל אנחנו לא תמיד מצליחים לעשות את מה שתכננו או את מה שרצינו. הסיבה לכך, בין היתר, היא הנחת היסוד הזאת. לדוגמה: אני יודע שחבילת ביסלי, במבה או כל חטיף מלא שומן, קלוריות או סוכר לא מועיל לבריאות שלי ובעיקר לא בשעה 23:00 בלילה אחרי יום עבודה עמוס ומתיש. אך קורה לעיתים רחוקות שאני מחליט לחסל את החבילה הזאת. הסיבה היא: שאין לי משאבים נפשיים אחרים זמינים ונגישים. אני צריך רגע לעצמי, לפרגן לעצמי על היום הארוך, לנקות מעט את המחשבות, לקבל קצת אנרגיה ובוסט של דופמין למוח. ולא, לא בא לי לקלף מלפפון. אז באותו הרגע, שאין לי הרבה אנרגיה, זאת הבחירה הטובה ביותר בשבילי. 
במקרים אחרים, שבהם אני מלא באנרגיה, מחשבה חיובית, השמש זורחת בשמים, קשת בענן בחוץ ואני שבע. גם אם אעבור ליד גלידת גולדה - וזה ממש לא ידגדג לי. מה הסיבה - אני נמצא במשאבים גבוהים.
אז מה עושים עם הידע הזה? 
נמצאים בחמלה כלפי עצמנו, אנו יכולים להבין מה הסיבה שאנו מתנהגים בצורה לא אפקטיבית ולא רצויה, מדוע אני מדליק סיגריה, מחסל חפיסת שוקולד, מעדיף לישון במקום לרוץ או מעדיף לסמן את הטריטוריה שלי במרפסת. 
איך בכל זאת מתקדמים בחיים ולא נשארים תקועים עם ההתנהגות הזאת? קודם כל מפתחים מודעות, לעצמנו, ליכולות שלנו, לצרכים ולמשאבים שלנו. דבר שני, מעלים את עוצמת החמלה העצמית. דבר נוסף שאפשר לעשות הוא, להגדיל את המשאבים הנפשיים. לחזק את כוחות שבנו, להתחבר לעוצמות שלנו.
אז לפני שיגמרו לפאקו המשאבים בשלפוחית, אני יוצא למלא לו אותם, או לרוקן?