חנן עמיר

מה גורם לנו לרוץ: פחד או תשוקה?
תארו לעצמכם: שדה פתוח, שמיים כחולים, שמש צהריים מלטפת, ורוח נעימה שמנשבת. פתאום – מישהו רץ באמצע השדה. לא סתם ריצה, אלא ריצה בכל הכוח, עם כל השרירים, כל הנשימה, כל הלב.
מה גורם לו לרוץ כך?

אם נפעיל קצת דמיון (והרי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות פה), נוכל לחשוב על אינספור סיבות. אבל כשנביט על זה מקרוב, נגלה שאפשר לחלק את כל הסיבות לשתי קבוצות עיקריות:

• בקבוצה הראשונה – הוא בורח ממשהו. אולי אריה רעב רודף אחריו, אולי אנשים כועסים, או אפילו גז מדמיע...

• בקבוצה השנייה – הוא רץ לעבר משהו. אהובה שמחכה לו, הילדים שלו שרצים אליו בזרועות פתוחות, או פשוט הבית החמים עם הריח של קפה.

המעניין הוא – שהריצה נראית בדיוק אותו הדבר. רק שהכוונה שמאחוריה שונה לגמרי.

וזה מוביל לשאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו:
מה מניע אותי?
האם אני רץ כדי לברוח ממשהו, או כדי להגיע למשהו?

מה עדיף: לברוח מכאב או לרדוף אחר הנאה?
אין תשובה אחת נכונה. המנגנון הזה משתנה מאדם לאדם.
יש כאלה שפחד מדרבן אותם לפעול ולעוף קדימה.
אחרים – ייכנסו לקיפאון בדיוק מאותו פחד.
יש מי שמטרה גדולה תדליק אותם, תגרום להם לפרוח – ויש כאלה שתפחיד אותם ותשאיר אותם במקום.

ניקח לדוגמה מישהו שמתחיל לשמור על אורח חיים בריא – בגלל שהוא פוחד לחלות או לעלות במשקל. כל עוד הפחד קיים – הוא ישמור, יתאמץ, יתמיד. אבל ברגע שהוא ירגיש שהצליח? המוטיבציה עלולה להיעלם, וההרגלים הישנים עלולים לחזור.

לעומת זאת, מי שמונע על ידי רצון להגיע להרגשה טובה, להישג חדש – ישאף כל הזמן לעוד. רץ שמגיע למרחק מסוים, לא ינוח – הוא ירצה לרוץ יותר, לרוץ מהר יותר, להרגיש חי.
המוטיבציה כאן מתדלקת את עצמה, כי כל הצלחה היא דלק לעוד הצלחה.

אז מה אתכם?
מה מניע אתכם?
האם אתם מאלה שמונעים מהימנעות מכאב – או ממי ששואפים לעונג ולהתפתחות?
מה מניע אתכם יותר בעבודה? בזוגיות? בבריאות? בלימודים?

אפשר וכדאי לבדוק את זה. כי כשאנחנו מבינים מה מניע אותנו באמת, קל לנו יותר להציב מטרות, לבחור את הדרך, ולהתמיד בה.

ואם אתם רוצים להעמיק עוד ולגלות מהם הצרכים שמניעים אתכם באופן ייחודי – אני מזמין אתכם להכיר את מודל ששת הצרכים של טוני רובינס, שמסביר בצורה פשוטה ומבריקה למה כל אחד מאיתנו מתנהג כפי שהוא מתנהג.
📌 [קישור למודל ששת הצרכים]